וול סטריט ג’ורנל דיווח כי [אריק שמידט] של גוגל ועכשיו אלפבית Inc, קידם את הרעיון של גרסה זולה של פטל PI לקרן פטל (Eben Upton). כנראה [Upton] קיבל המלצה זו למרות התוכניות הקיימות לעשות הרבה יותר יקר, הרבה יותר חזק גרסה של PI. התוצאה היא אפס פטל אפס שמוכר, במקומות מסוימים, עבור $ 5.00 ונטלה משם על כיסוי של מגזין Magpi.
מאמר WSJ:
“הוא [שמידט] אמר שזה מאוד קשה להתחרות עם זול. הוא עשה מקרה משכנע מאוד. זה היה שיחה משתנה חיים, “אמר מר אפטון, והוסיף שהוא חזר למעבדה ופשט את כל התוכניות הנדסיות לגירסאות יקרות יותר של מחשבי PI בעתיד. “הרעיון היה לעשות דבר חזק יותר באותו מחיר, ולאחר מכן לעשות דבר זול יותר עם אותו כוח.”
תוכניות היו scrapped. הרבה יותר חזק pi 2 שוחרר בנקודת המחיר של PIS הקיים, ועכשיו יש לנו את האפס.
מטרתו של פי
משימת קרן
קרן פטל PI היא צדקה חינוכית רשומה בבריטניה. מטרתן של דף זה על פי הדף האמריקני שלהן היא, “לקדם את החינוך של מבוגרים וילדים, במיוחד בתחום המחשבים, מדעי המחשב ונושאים קשורים”.
מדוע קרן פטל כל כך מודאגת בחינוך המחשב? משנות ה -90 הלאה, פחות ופחות תלמידים ברמה בבריטניה החלים על מחקר מדעי המחשב היה ניסיון קודם כמתכנתים תחביבים. המבקש בשנות ה -2000 בדרך כלל עשוי רק לעשות עיצוב אינטרנט קטן.
למה אז פטל פי אפס קיים? [Upton] סיפר גם CNET, “אנחנו באמת מקווים שזה הולך לקבל את האנשים האחרונים בדלת ומעורבים בתכנות מחשבים”.
טוב מאוד, אבל כמה טוב אפס תומך במטרה זו או לטפל בדאגותיהם?
עלות אפס
הנקודה הבולטת, השראה ישירה על ידי מנכ”ל גוגל: זה זול. אלא שזה לא. Adfruit הוא מוכר תקציב חבילת Starter שעלות $ 29.95 ו $ 59.95, בהתאמה. חבילת התקציב מורכבת מאפס, כרטיס SD, USB ב Go (OTG) כבל, ספק כוח וכבל USB, מיני HDMI ל- HDMI מתאם, ו 2 × 20 כותרת רצועת. USB OTG הוא הכרחי אם ברצונך לחבר התקן USB, כן יחיד, שכן האפס אין יציאת USB מארח קונבנציונאלי או רכזת. אבל אפילו זה לא מספיק, כפי שנראה.
Adfruit פטל PI אפס חבילת תקציב
חבילת Starter מוסיפה הרבה יותר פריטים. היחיד של הייבוא הוא USB למתאם סדרתי חייבת לרצות לעבוד רק עם שורת הפקודה לינוקס באמצעות מסוף סדרתי. החלקים האחרים הם t-cobbler לעבודה עם לוח לחקר ו dongle WiFi. נחמד, אבל לא צרכים. [עשיתי להזמין חבילת Starter כדי לקבל ניסיון על הידיים עם אפס.]
ספקים אחרים משתמשים באפס עם USB OTG ו- Mini-HDMI כבל סביב $ 20.00. זה ללא כרטיס SD או ספק כוח אשר מוסיפים סביב 5 $ כל אחד.
על גבי כל זה, בהתחשב בכך שיש רק יציאת נתונים USB אחת, אתה חייב צריך לרכזת. מחבר USB אחר הוא עבור כוח, כמו עם כל שאר PIS. ו, רק כדי להיות שלם, אתה גם צריך לרכוש כותרת GPIO אלא אם כן אתה הלחמה ישירות לנד.
אולי אתה יכול לקבל את החלקים הדרושים ואת חתיכות פחות, אבל זה מתגעגע לנקודה. כדי לעבוד עם אפס דורש לבזבז הרבה יותר מ 5 $, ואפילו טכניקות העלות של יותר מאשר אפס PI (GTZPI).
איך זה עושה את אפס זול? כל מה שאתה צריך כדי לקבל עובד GTZPI הוא כרטיס SD. לאחר מכן הצרכים זהים: כבל HDMI קונבנציונאלי, תצוגת HDMI, מקלדת, ואם אתה רוצה להשתמש GUI, עכבר.
אפס פיתוח
מטרה של קרן פי היא לעודד פיתוח תוכנה למידה. האפס פועל את אותה תוכנה כמו GTZPI ומשתמש באותה שבבים כמו PI א ‘אפס יכול כתוצאה לשימוש לפיתוח בהתחשב בכך PI A, PI המקורי, היה בשמחה בשמחה על ידי רבים. The software is so compatible that we’ve already seen a hack where the SD card from a Pi 2 booted a Zero.
לפיתוח אתה צריך להגדיר את אפס עם אספקת חשמל, מיני HDMI ל HDMI מתאם, כבל HDMI, כבל USB OTG, רכזת USB, מקלדת, ואולי עכבר. After some hours of work you’re ready to try the software in your device. The cords are all disconnected and the board connected to the device. Tests are run. You pull the Zero out and plug everything back together for additionally software work.
That’s going to get old really fast so you get a second Zero so one can stay in the device. now all you need to do is swap the SD card. If you’re going to do that, you don’t need a second Zero considering that you can use a Pi 2 and get the advantages of its higher speed in development. Alternatively, you can use the USB OTG with a WiFi dongle, copy files to the Zero’s SD, and restart or reboot the device. Over WiFi you can also use SSH or a remote console to monitor the device’s activities.
How long did it take you to figure out all the cord connections in the second paragraph above? Do you think a student without a hacker pal will understand that? Remember, the goal is to reach students who don’t know computers.
As hackers we understand these hassles and complexities; we’re the ones who will solder a WiFi dongle directly to the Pi. This amount of hassle is discouraging to younger students who are trying to find speedier results. I’m not lodging the instant gratification criticism of students here, only recognizing their lesser experience with the amount of time and effort that goes into a project.
Zero’s Niche?
Zero’s niche might be as an embedded controller, as I implied in the last section. If you’re going to build a small stand-alone device the Zero’s size is a boon. but nearly all devices are going to need some form of communications. The Zero needs the USB OTG adapter to support WiFi, Bluetooth, or other wireless adapters. This defeats a lot of of the size advantage. I’ll grant that vendors will swiftly produce daughter boards in the Zero’s form aspect to support communications that might offset that criticism.
The smaller Zero uses less power which is a plus but once additional peripherals are added, that advantage lessens.
The Achilles’ Heel
The greatest problem of the Raspberry Pi is something that has existed for years now: corrupted SD cards. This problem pops up time and time again on forums, and after Christmas will unquestionably pop up even more.
A big reason for this is actually hardware based: no shutdown or power control. Experienced hackers know about this problem so can make sure the Linux shutdown command is somehow executed. Newbies won’t know or understand this which is going to cause incredible disappointment over the file system corruption. This is going to be especially true of the target group of the foundation – students. They’re going to get this new present at Christmas, right away try to work with it, and give up after the SD card goes bad two or three times. That’s assuming the gift-giver supplies all the extra pieces needed to even make the board work. Parents will probably complain that the Pi is defective considering that they won’t understand either.
סיכום
The Zero is a great little board supplying a lot of possibilities for hackers. but if the Raspberry Pi foundation is indicating the Zero for students I think they missed the mark big time. The add-ons needed to use the Zero for development offset the affordable of the board and are decidedly awkward to use for development and test. The hassle is not going to encourage students to work with this board.
Then there is the reappearing power management problem with Pis. The foundation spent a lot of time and effort on a touchscreen display but neglected a design problem with their systems. A summer intern could have produced a small daughter board to fix this problem. The disappointment with this is going to drive students away.
Those are two strikes against the Zero. It is clearly not the next best thing for student Pi developers. For them it’s a lot more like a Raspberry Pi Minus One. My recommendations for encouraging students is to stick with the Pi B+ or Pi 2, and ideally the latter given its better performance.
Before I go, I have to compliment Adafruit and lady Ada. The information supplied by them on the Zero is excellent. The Raspberry Pi site’s pages are missing this crucial data. lady Ada’s introduction of the Zero describes why each of the add-on cables are needed plus additional information on adding audio output and accessing other video capabilities. עבודה טובה.